זה סיפור על איך משקפיים לימדו אותי לקח לחיים. בשנה הבאה אני עולה לכיתה י"ב, מה שאומר שהחופש הגדול הנוכחי הוא החופש הגדול האחרון שלי. באוגוסט הבא אני מתגייס, ככל הנראה לגבעתי, ולכן אני משתדל לנצל את החופש הזה ככל שניתן. ב- 1 לאוגוסט הודיעו לי ההורים כי בעוד שבוע הם טסים לחו"ל ל-10 ימים, בזמן הזה אחיי הקטנים יהיו אצל הדודים מהמושב ותפקידי היה – לשמור על הבית. הם שאלו אותי אם אני חושב שאני מסוגל לעמוד בזה. עניתי שזה יהיה לא פשוט, אבל אני בטוח שאצליח. בראש חשבתי רק על מילה אחת: מסיבה…

בערב שלפני הנסיעה ניגש אליי אבי ואמר: "אני סומך עליך, אבל שים לב. אני משאיר כאן את המשקפיים שלי כי אני לא רוצה לאבד אותם בחו"ל. במקומם אני לוקח עדשות, שמור עליהם מכל משמר, אתה יודע כמה הם חשובים לי". זה המקום לציין שאבי הוא בדרך כלל טיפוס רגוע אבל בכל הקשור למשקפים המיוחדים שקנה באיזה חנות משקפיים מיוחדת בפאריז הוא הופך להיות די נירוטי.

חופשה ללא משקפיים

עזרתי להוריי עם המזוודות. שנייה לפני שנכנס למונית שוב מלמל אבי עוד משהו על משקפיים ועל כמה שהם חשובים לו. הסתובבתי וחזרתי לבית מלא החופש שהם השאירו לי. התחלתי להרים טלפונים לכל החברים והחברות מהכיתה ולהגיד להם שיכינו את עצמם למסיבה מטורפת בשישי-שבת בבית שלי. אחד מהחבר'ה הציע שנעשה מסיבת סבנטיז כולל להתלבש בהתאם ולשמוע מוזיקה מהשנים המופלאות ההן. זרמתי עם הרעיון הזה והודעתי לכולם לפתוח את הבוידעם של ההורים ולהגיע לבושים במיטב בגדי שנות ה-70.

פתאום היה צלצול, הרמתי את הטלפון ומהצד השני היה קולו של אבא: "אנחנו בסדר. אני נזכרתי כמה אני לא אוהב עדשות, אולי אני אמצא לי פה איזה חנות משקפיים ואקנה לי זוג זמני עד למפגש המחודש עם המשקפיים האהובים עליי…"

ברוכים הבאים למסיבה

ביום שישי זרמו כל החבר'ה אל הבית שלי שקושט ברוח שנות ה-70. אני לבשתי מכנסי בדלפון שמצאתי בארון הישן של אבא, חולצה פרחונית צמודה וסרט על הראש. ידעתי כי המראה הסבנטיזי שלי לא יהיה שלם בלי משקפיים תואמות. חשבתי לתומי ששום רע לא יכול לקרות אם ארכיב את אלו שאבי קנה באיזה חנות משקפיים בפריז שכנראה הייתה מאוד מיוחדת. חשבתי על אבא, ועל איך הוא מסתובב עכשיו עם עדשות מגע ולא יודע מה קורה בבית שלו. אם היה יודע שנגעתי לו במשקפיים ועוד בשביל מסיבה בבית שלו, היה בוודאי משתגע.

לזכר משקפיים שנפלו בעת מילוי תפקידם

המסיבה, כמו כל מסיבה הגיעה לשלב שבו יוצאים העניינים משליטה. בשלב מסוים התחלנו במלחמת כריות מטורפת ותוך דקות נראה הבית כשדה קרב. כשחשבתי שהכול נגמר בא אליי אחד החברים מקדימה והטיח בי את אחת הכרית בעוצמה שאף משקפיים לא היו שורדים. ובכן, גם המשקפיים של אבי, שהגיעו מאותה חנות משקפיים מסתורית בפאריז לא שרדו את המכה והתנפצו על הרצפה.

את שלושת הימים שנשארו לי עד לחזרת הוריי העברתי בעיקר בחרדה מהרגע בו אבי יגלה כי המשקפיים שלו עברו לעולם שכולו טוב.

כשהם הגיעו הביתה הדבר בראשון שאבי עשה היה לרוץ למקלחת ולהיפטר מהנטל של עדשות יומיות שאותן ממש לא סבל. את עוצמת הצעקות שלו ברגע שגילה שאין יותר משקפיים שמעו כנראה גם בחנות ההיא בפאריז. אני את הלקח שלי למדתי.

הסרת משקפיים