עולם האינטרנט שלי

לא טוב היות האדם לבדו

בכל אירוע משמח, בכל מפגש משפחתי יש את הדודה שנועצת את הסכין: "נו, מתי אצלך? בחור כזה מוכשר ועדיין לבד? יש לי בשבילך בחורה מצויינת!" לא פשוט להיות דתי ורווק. וכמובן, גם להיות רווקה דתיה זו לא מציאה גדולה. רובנו ראינו את הסדרה 'סרוגים' על עונותיה. והתמונה שהתגלתה לא היתה כל-כך פשוטה. גם פנויים-פנויות דתיים רוצים למצוא בני/בנות-זוג, להקים בית יהודי כשר, צאצאים והעיקר, לא לשמוע את השאלה הצובטת: "מתי אצלך?"

נושא ההיכרויות לדתיים מורכב כמו כל נושא של היכרויות. ואולי יותר.

לפני כשנה עשיתי סיור בבני-ברק וחלק מהסיור, שעבר דרך שכונות וישיבות ובתי-אוכל, כלל גם מפגש עם שדכנית מקצועית. אשה מבוגרת, אם וסבתא ואולי כבר סבתא-רבא, שפתחה את ביתה בפני חילונים סקרנים ונדבה מספר תובנות בנושא הפנויים-פנויות דתיים. הלחץ הסביבתי להתחתן ולהקים משפחה מאד חזק. אמנם פחות מאשר בשנים עברו, אך עדיין מי שלא התחתן בשנות העשרים המוקדמות שלו – לא פשוט לו.

הדתי-החרדי, מלאכתו נעשית ע"י אחרים.  נעזרים במתווכים-שדכנים מטעמי נוחות. לגברת השדכנית מאגר של אנשים בגילאיים מגוונים, לפי קרטריונים ברורים: שושלת יוחסין, שייכות קהילתית, עניינים משפחתיים, שנות לימוד, מקצוע, יכולת לימודית, מוצא הורים, וכמובן כסף. ואז קובעים יום ושעת מפגש – לובי מלון הוא המקום הפופולרי כמקום היכרויות לדתיים. בערב אחד, על כוס תה אפשר להנות אפילו משניים-שלושה מפגשים. והיה כי טוב ומוצאים חן אחד בעיני השנייה, קובעים מפגש או שניים נוספים ואח"כ ההורים קובעים  את היתר: מפגשים, תאריכים, נדוניות ותוך פרק זמן קצר אירוסין ומועד חתונה. לעומת החברה החילונית שאפילו ממועד הצהרת כוונת הנישואין עוברים חודשים רבים, הרי בחברה החרדית לא מבזבזים זמן. החתונה נערכת תוך פרק זמן קצר. הכלה לא צריכה לדאוג לשמלה. יש גמ"ח שמלות ואפשר להנות משמלה במחיר השאלה מועט. למה לבזבז אלפים על שמלה שלובשים כמה שעות ובזה מסתיימת תפקידה? האולמות והתפריט, אף הם, הגיוניים במחירם. החברים והחברות, אמנם משני צידי האולם, משמחים את החתן וכלה בריקודים סוערים לצלילי תזמורת של כמה נגנים צוהלים ואנרגטיים ולאD.J.  שמלהט להטוטים בתקליטורים אופנתיים. גם המתנות הגיוניות. לא חייבים לדאוג לכסות את מחיר המנה, שמחירה הגיוני ולא מגיע למאות שקלים, אפשר לתת מתנה שימושית שתלווה את חיי הזוג בכלי המטבח, במצעי המיטה ובקישוטי הסלון. כמובן, אלה נישואי של העמך הדתיים. הרי כולנו שמענו על נישואי בני הגבירים שעלותם מגיעה למיליוני שקלים. כך וכך העיקר שיהיה במזל-טוב.