ארגון הבית תמיד היה באחריותה של אישתי. היא תמיד דאגה לסדר את החדרים, לתייק את כל המסמכים החשובים, לסדר את התמונות באלבומים ולבצע כל משימה אחרת שהיתה דורשת כישורי סדר וארגון. כישורי הארגון שלה שימשו אותה גם בחייה המקצועיים והיא עבדה כראש מחלקת ארגון מידע בחברת היי טק גדולה. לפני כמה שנים, הפסידה אישתי במלחמתה במחלת הסרטן ואני נותרתי להתמודד לא רק עם הכאב הרב אלה גם אם לא מעט באלאגן. השנים עברו אך אני נותרתי תקוע במקום, לא רציתי אפילו לנסות ולהתמודד עם סידור הבית ועל מעבר דירה בכלל לא היה מה לדבר. החברים והמשפחה שבתחילה רק ניסו לרמוז לי שמשהו לא בסדר ולאחר מכן הגישו לי בגלוי כרטיסי ביקור ופליירים של חברות אריזה, נתקלו בחומה בצורה.
שבת בבוקר, יום יפה לצורך ארגון הבית
באחת השבתות, צילצל פעמון הדירה שלי בשעה מוקדמת יחסית. ניגשתי לדלת בחשש מסויים היות ומאז השבעה, לא היו אצלי אנשים בשבת. כשפתחתי הופתעתי לגלות את אימי, אחותי וחמותי כולן אוחזות מטליות, דליים, מטאטים וחומרי ניקוי. "החלטנו שהגיע הזמן לשים קץ לבלאגן, אתה לא חייב לעשות כלום חוץ מלא להפריע" הודיע לי אמא שלי בהפגנתיות.
פרוייקט ארגון הבית יצא לדרך ואני ישבתי על כיסא בפינה וצפיתי בפנים חתומות. אחרי שעתיים הן הרימו ידיים "זה פשוט בלתי אפשרי, יש למישהי מכן טלפונים של חברות אריזה או חברות שמסייעות בנושא של מעבר דירה?" צעקה אמי. "מירה, את לא זוכרת שמיכל העובדת של לילך פתחה חברה עצמאית של ארגון מידע, תיוקים וסידור בתים? אני בטוחה שהיא תשמח לעזור" תרמה חמותי לדיון.
מיכל, שעבדה עם אישתי באמת שמחה לעזור והנסיון השני של ארגון הבית נקבע ליום שלישי. אני החלטתי שלנוכחות שלי לא תהיה השפעה חיובית על העניינים ואחרי העבודה יצאתי לשתות בירה עם כמה חברים. ניסיתי להתקשר ולשאול את אמא שלי מה קורה ואם היא צריכה עזרה אבל היא לא ממש הצליחה לשמוע אותי מבעד לכל הרעש, זה נשמע לי קצת כמו שילוב של מעבר דירה ובית אריזה ולרגע חששתי, "מה לעזאזל הן עושות שם?" חשבתי לעצמי.
כשהגעתי הביתה מצאתי דף דבוק לדלת, בראשו התנוססו המילים: "מיכל לוי, ארגון מידע וסידור בתים – דו"ח סיום עבודה", והדף עצמו הכיל רשימה של ארגזים והתכולה של כל ארגז.
בפנים, מלבד סדר ונקיון, חיכו לי בערך עשרים ארגזים שעליהם הוטבעו לוגואים שונים של חברות אריזה.
את האמת, הייתי מאוד מרוצה מכל הנושא של ארגון הבית, שכחתי לגמרי איך הדירה שלי נראית. מיכל, שהייתה גם אשפית לא קטנה של ארגון מידע, אפילו סידרה גם את כל המסמכים שלי בתיקיות צבעוניות והשאירה רשימה של אנשים אשר מספקים שירותי העברת דירה, אולי כדי לרמוז לי שהגיע העת להתקדם. אבל הדובדבן שבקצפת חיכה לי כשהגעתי למטבח, על השיש נחה מעטפה אדומה, מסתבר שמרוב הבאלגן לא שמתי לב שאישתי השאירה לי מכתב פרידה.