אנו יצורים תבונתיים, ערניים למתרחש סביבנו וערניים למתרחש בתוכנו. לא אחת נאמר כי התשובות לכל השאלות מצויות בתוכנו, אבל כאשר המערך הפנימי שלנו – הנפש שלנו סוערת, אנו נוטים להתבלבל, לחשוש, להסס, לאבד מכוחנו ולמצוא עצמנו שוקעים. השאלה המתבקשת היא: אם אכן התשובות בתוכנו, כיצד נמצא אותן כאשר נטל החיים מקשה והמוטיבציה ליצור או לשנות כבויה?
נורמות התנהגות מעכבות
שינוי בחיים דורש כוח, חשיבה חיובית ועוצמה, אבל מה עושים כשעייפים מעשייה? כשמצב הרוח ירוד? כשלא מאמינים שניתן לשנות או כאשר הביטחון העצמי אינו מאפשר לנו להתקדם הלאה? המערך התודעתי של האדם מאפשר לו להתבונן פנימה. כלומר, ראשית חוכמה היא בעשייה ההכרתית, בהתבוננות ובהכרה במצב ללא ביקורת פנימית.
הצורך בשינוי הוא חלק מהתהליך ההישרדותי שלנו, אך קיים כוח נוסף הפועל לרעתנו במקרה זה-כוח ההרגל. ההרגל אינו מגונה מתוקף היותו, הרי הוא מאפשר לנו להמשיך ולפעול, לקיים את עצמנו, לאפשר לתנועת החיים להתקיים במסגרת החיים שלנו (לדוגמה: לקום בבוקר, לנסוע לעבודה, לחזור ולטפל בילדים על אף הקושי).
רבים מאתנו מוצאים את ההרגל כובש ונוח לפעולה משום שהוא בטוח, הוא מהווה את אזור הנוחות שלנו, ואכן לרוב יותר קל לחוש בנוח במקום בו אנו בטוחים כי אנו מכירים אותו (לדוגמה: מקום עבודה שלא אוהבים אבל מכירים בו את הנפשות הפועלות ויודעים לבצע בו בצורה אוטומטית את הנדרש). במקרה זה כוח ההרגל עומד בסתירה לרצון לשנות ולהיטיב את חיינו. כאן המקום להפעיל כלים חיצוניים מסייעים על מנת לאפשר לשבור נורמות התנהגות מעכבות.
חשיבה חיובית + כלים חיצוניים
אי אפשר למכור קרח לאסקימוסים ולא ניתן למכור משפטי חשיבה חיובית לאדם השרוי בדיכאון. מי שכבר ביקר במחוזות המלנכוליה או הקושי הנפשי יודע במה מדובר. אבל כאשר המצב עגום והכלים הפנימיים אינם מסייעים, אפשר גם אפשר להיעזר בכלים חיצוניים שיכולים להעצים את המרחב הפנימי השרוי באפלה.
חשיבה חיובית אינה ביטוי שנשלף מהמותן, היא חוויה חיה וצוברת תאוצה כאשר האדם יודע כיצד להפעילה. אם מזון מאפשר לגוף לנוע קדימה, מחשבה חיובית מאפשרת תנועה פנימית הגורמת לשינוי באיכות החיים. אפשר לעשות בה שימוש על ידי הכרתה ככלי, על ידי הבנה של תהליכי המחשבה ההרגליים הקיימים בתוכנו ועל ידי הטמעתה כסוג חדש של מחשבות היוצרות שינוי בחיים.