בעיות פריון מסוימות משפיעות על הרבה מעבר לרמת הפוריות או התפקוד המיני, שכן פוגעות באיכות החיים הכוללת. אחת התופעות שלעתים הופכת לבעיה בסדר גודל מעין זה ידועה בשם אנדומטריוזיס. התופעה פוקדת לא פחות מאשר בין 10-15% מכלל הנשים בגיל הפוריות החל מגיל התבגרותן ועד הפסקת המחזור החודשי. אנדומטריוזיס מתייחסת להתפתחות רקמה רירית המתחקה אחר רירית הרחם ומתפתחת באברי האגן כאשר שינויים הורמונאליים המתרחשים במהלך המחזור החודשי גורמים לגדילתה ושגשוגה. נסו לדמיין מספר מוקדי ריריות המתפקדות בצורה מחזורית כמו האנדומטריום ( רירית הרחם) כאשר מיקומן אינו מאפשר את ניקוז הדימום מהגוף, כפי שקורה במחזור הוסת. התוצאות? אינן מלבבות ויכולות להסתבך וליצור בעיות פריון, באם המחלה אינה מטופלת.
אנדומטריוזיס – מתחת לפני השטח
התפתחותה של רירית מחוץ לחלל הרחם והתרכזותה במוקדים אנטומיים באגן (שחלות, קרום הצפק, סביב החצוצרות, הרחם ורצועותיו) והתפשטותה לאזורים אחרים מהווה סכנה שאיתורה בשלב מוקדם יכול לסייע רבות בטיפולה. בין תסמיניה כאבי גב תחתון, התכווצויות בטניות עזות בזמן הווסת, כאבים בעת קיום יחסי מין ובמקרים מסויימים גם בעיות פריון. תוצאותיה של אנדומטריוזיס הם תוצר של התנהגות הרירית המחוללת שורה של דלקות מקומיות וגירוי יתר של מערכת החיסון. גירוי זה גובל בהפרשת יתר של חומרים דלקתיים היוצרים תחושת כאב ואף עלולים ליצור רקמה צלקתית, התפתחות ציסטות והידבקויות באיברים סמוכים.
אנדומטריוזיס- גורמי הווצרות
קיימות מספר תאוריות הנוגעות להווצרות אנדומטריוזיס אך טרם נתגלה מקור המחלה. למרות העדויות לקיומה מזה 400 שנה, רק במאה האחרונה הכירו בתופעה כמחלה. התאוריה הדומיננטית הועלתה באמצע שנות ה-20 וטענה כי מקור האנדומטריוזיס טמון בחזרתו אחורנית של חלק מנוזל הוסת, דרך החצוצרות ישירות אל חלל הבטן, מדי חודש. בצורה זו תאי הרירית המצויים באותו נוזל מתרכזים באברי האגן ואף חודרים לתוכם. תאוריות נוספות מסבירות את הופעת המחלה באזורים נוספים כמו המוח, הריאות והגפיים ומייחסות את הווצרותם באזורים אלו, המרוחקים מהאגן, כתוצאה מהתפשטות דרך כלי הדם והלימפה. סברה נוספת טוענת כי הסביבה המודרנית הרעילה יוצרת ספיגת רעלים ברקמות הגוף וכליאתם עד יצירת מצבורים שומניים והופעת המחלה.
בדיקה ואבחון של אנדומטיריוזיס
כ-שליש מחולות אנדומטריוזיס בעלות בליטות אותן ניתן למשש באזור הרצועות (ליגמנטים) המחזיקות את הרחם. אלו רגישות למגע ואפשר למששן בעיקר בבדיקה רקטלית אך האבחנה הסופית מתקבלת לאחר לפרוסקופיה. אימות קיומן של ציסטות שחלתיות יכול להתבצע באמצעות בדיקת אולטרסאונד ובדיקת דם לבחינת ריכוזו של חלבון CA 125 המצוי בריכוז מוגבר בעת נוכחות המחלה. הציסטות הן תוצר של דימום חוזר בשתל רירית הרחם על פני השחלה, דבר היוצר חלל המתמלא בדם שצבעו חום על כן מכונות " כסיות מסוג שוקולד". אצל שליש מהמאובחנות במחלה מופיעות בעיות פריון, כאשר הטיפול האפקטיבי הינו טיפול הורמונלי.
*אין לראות במאמר זה המלצה או מידע מקצועי .